יליד 1968, אב לשני ילדים.
נולד וגדל בחיפה. אחרי שסיים קורס צוערים בסיסי, פרש ממשרד החוץ ועבר לתחום התקשורת. עבד ככתב מדיני וככתב לענייני התיישבות בסוכנות החדשות עתי"ם, ככתב ברדיו ירושלים, וכעורך בדסק החדשות של "ידיעות אחרונות". בשנים האחרונות שימש גם כעורך חדשות חוץ באתר החדשות "מגפון". עבד בכמה וכמה תפקידי ייעוץ תקשורת ודוברות, ובין השאר שימש כדוברו של אהוד ברק, כדובר מפלגת שינוי וכדובר הרשות לניירות ערך.
לפני מספר שנים עבר לתחום ההדרכה וכיום הוא בעליו של מיזם תיירות המתמקד בתחום סיורי התוכן וכן מדריך מבוקש עבור תיירים הבאים לבקר בארץ (בעיקר קבוצות נוצריות ויהודיות) וגם עבור קבוצות ישראליות היוצאות לטיולים מאורגנים בחו"ל. בין השאר, הוא מתמחה בהדרכות טיולים בהרי הרוקי, באלסקה, בדרום אפריקה ובאיים הבריטיים.
רעיון ההגדה האלטרנטיבית מקנן אצלי כבר מספר שנים. כמו כולנו, אני מוצא עצמי יושב מדי שנה ליד שולחן הסדר וקורא בהגדה שקשה לי מאוד להתחבר לחלק מתכניה. למשל, שיר בארמית על חתול שאכל גדי ונטרף על ידי כלב; או תחרות בין חכמים בשאלה כמה מכות לקו המצרים ביבשה וכמה בים – כל אלה אינם משרתים את המסר המרכזי. והמסר הזה הוא יציאת עם ישראל משעבוד לחירות. ואם זהו המסר, הרי כדאי לדון בו ולהרחיב את ההתייחסות אליו. ובהגדרה שלי, מדובר בתהליך שאינו קשור לאלוהים, משום שאני סבור כי תהליכים היסטוריים מונעים על ידי בני אדם ונתמכים על ידי נסיבות שיכולות להיות קשורות לתופעות טבע, לגורמים אקלימיים וכדומה – אבל שאלוהים אינו חלק מהתרחיש.
ההגדה שכתבתי היא לא-אלוהית במובהק: היא חילונית. היא מזכירה גם את ההקשרים האלוהיים, אך אינה משעבדת את עצמה אליהם. כתיבת ההגדה לא הייתה פשוטה כלל ועיקר. היא דרשה עיון בהרבה מאוד מקורות אפשריים, החל מהגדות שמקורן בימי הביניים וכלה בהגדות מודרניות, כולל הגדות הקיבוצים. הבאתי ציטוטים רחבים מהמקרא, אך גם התיחסויות הקובעות שחלק מאירועים אלה מקורן אינו בהכרח ניסי או מיסטי ויתכן שיש להם הסברים אחרים, לא-אלוהיים מטבעם, בין אם נתגלו עד עתה ובין אם יתגלו בעתיד. בנוסף, גיבשתי את התפיסה האומרת שיציאה משעבוד לחירות היא תהליך שחזר בקורות עמנו לא פחות משלוש פעמים. לפיכך, מוקדשים שלושה משערי ההגדה לתהליכים אלה – יציאת מצרים, שיבת ציון ועידן הציונות ומדינת ישראל. שער רביעי מוקדש לאביב; הגם שפסח הוא חג האביב, ההגדה המסורתית כמעט ואינה עוסקת בכך. בנוסף, הושם דגש על ברכות הקשורות למעטפת רחבה יותר של שאיפות הקשורות ביציאה לאומית מעבדות לחירות – חירות אישית, צדק חברתי, שגשוג, צמיחה, סובלנות ושלום. שולבו בהגדה שירים ופואמות המבטאים את שילובו של הפרט בגורל הלאום, את הכיסופים לבנות מחדש מולדת לעם בציון וכן שירי אביב הקשורים בתבואה, בלבלוב ובשובע. גם שיר כמו "עברנו את פרעה", על האופטימיות שמגלה היוצר נוכח הקשיים הנערמים בדרכו, מצא את דרכו אל המסגרת שהוגדרה להגדה זו. שלא לדבר על הציטוטים הנרחבים שהובאו מפי גדולי האומה – הרצל, בן גוריון, ז'בוטינסקי, כצנלסון ואחרים.
העובדה שאיש מקצוע מוכשר ומוערך כדוד נטל על עצמו את עיצוב ההגדה היא מחמאה נדירה עבורי ותוספת בעלת ערך עצום עבור קוראיה. דוד התאים להגדה החילונית עיצוב אופטימלי: צבעוני, ברור, מינימליסטי ומדויק. הבסיס לכל הגדה הוא שינון האירוע ההיסטורי של היציאה משעבוד לחירות וסימולו בפסח, במצה ובמרור. את תהליך הזכירה מעצב כל אדם לעצמו. אני מקווה שכל מי שיקרא בהגדה זו יוכל למצוא בה את עצמו, את ערכיו ואת הבנתו את האירוע ההיסטורי המופלא הזה. חג שמח.
