או נושא העצמאות. כן, מה ששמעתם. כי יציאה מעבדות לחירות משמעה יציאה לעצמאות. בהגדה המסורתית אין עצמאות אלא יש כפיפות לאלוהים. ברצותו, יהפוך אלוהים את העם לעצמאי וברצותו יגרום לשעבודו תחת ידיו הקשות של שליט זר. אבל אנחנו מאמינים שעצמאות היא שאיפה אנושית ולאומית בסיסית ביותר, ולכן אנו קושרים בין מעשה השחרור לבין הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ועצמאות, מבחינתנו, היא גם שחרור מניצול. ולכן אנו מברכים לא רק על השחרור הלאומי אלא גם על הצדק החברתי והאישי. ושוב, שחרור כמעשה אישי ולאומי ולא כמעשה שמקורו בהתערבות על-אנושית.
אז יש לא מעט דברים בהגדה שנראו לנו זרים ובלתי-שייכים. ולכן החלטנו לנסח הגדה אחרת, אנושית, כזו שאינה מביעה שמחה נוכח תבוסת האויב ומקדשת חלקים נוספים של המוסר האנושי הבסיסי ביותר.
בהגדה שלנו שימרנו ואף חיזקנו את המסר המקורי, מסר של יציאה מעול עבדות לחרות אישית וכללית גם יחד. הוספנו אליה טקסטים שנכתבו על ידי אנשים חכמים בתקופתנו. אולי תתהו על כך, אבל דומני שרבים מאתנו חשים מחוברים יותר למנהיגים, יוצרים, הוגים ומתקני עולם בני זמננו, החל מג'ורג' אליוט, ר' יהודה הלוי ונפתלי הרץ אימבר, עבור דרך לאה גולדברג, נעמי שמר ונתן אלתרמן וכלה בבנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי, ברל כצנלסון ודוד בן גוריון.
ההגדה שלנו בנויה מארבעה שערים, כנגד ארבעת הבנים של ההגדה המסורתית: שער האביב, שער יציאת מצרים, שער שיבת ציון ושער הציונות ומדינת ישראל. כמו שאמרנו, פסח אינו רק חג של עם העוזב ארץ אחת והולך לארץ אחרת, אלא גם חג של ניצחון התחייה המדינית והרוחנית. ומבחינתנו, שתי תקופות התחייה הנוספות שעברו על עם ישראל אינן חשובות פחות מיציאת מצרים עצמה.
וגם אחרי כל ההערות שהבאנו כאן אנו שבים ומזכירים כי מעשה של שחרור אישי ולאומי ראוי שיספרו בו לאורך כל הדורות כולם. וכפי שנאמר בהגדה המסורתית, כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.
